בית משפט לעניני משפחה ובית הדין הרבני- שתי ערכאות להליכים משפטיים בין בני זוג הגורר ל"מרוץ ערכאות".
אנו מתחתנים באהבה ומתגרשים בעוגמה. מעטים יכולים להרשות לעצמם להתגרש ללא הליכים משפטיים ורק באמצעות מו"מ מכבד המבשיל לכדי הסכם גירושין. רוב רובם של המבקשים להיפרד או להתגרש מבני זוגם, נאלץ להגן על זכויותיו בהליכים משפטיים בערכאות ורק לאחר מכן להגיע להסכם או להמתין לקבלת פסק דין בתובענות שהוגשו. נשאלת השאלה מדוע לא כל זוג יכול לסיים את המחלוקות בהסכם מכבד, ללא הליכים משפטיים?שהרי אין חולק כי מדובר בטובת כל הצדדים ובמיוחד בטובת הילדים הקטינים ? מו"מ מכבד, בשעת משבר, מתאים לזוגות בעלי יכולת אנושית דומה, בעלי יכולת כלכלית דומה ובעלי כשורי מו"מ דומים. אין המצב הולם או מתאים למקרי אלימות פיסית, אלימות נפשית, אלימות כלכלית או בעיות של סרבנות קשר או ניכור המכונה על ידי: "האלימות החדשה". אין מו"מ בשלב זה מתאים לזוגות להם פערים גדולים מאד בהחזקות הפיננסיות של מי מהצדדים או בהבנה הפיננסית או כאשר צד אחד חלש מאד אל מול צד דומיננטי מאד. קל מאד, במקרים אלו, להציע במו"מ להסכם גירושין, רק מה שהצד השני יודע עליו ולא מעבר. מכאן, קיומם של ערכאות משפטיות בתחום דיני המשפחה הינו חשוב להגנה על זכויות של הצד החלש יותר בין אם מדובר בגברים, בנשים או בילדים. בישראל קיימות שתי ערכאות משפטיות בתחום דיני המשפחה. ערכאה אזרחית: בתי המשפט לענייני משפחה וערכאה דתית: בתי דין הרבניים או השרעים או הדרוזים או הנוצרים או בתי הדין הפרטיים.
לגבי יהודים, קיימים שני חוקים מרכזיים הקובעים את הסמכות של מי מהערכאות לדון בסכסוכי משפחה: חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 וחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995. שני חוקים אלו יצרו יחדיו את המושג: "מרוץ סמכויות". בד בבד עם חוק להסדר התדיינויות בין בני זוג- נוצר מצב שהראשון שמגיש הליך של בקשה ליישוב סכסוך "קונה" את הזכות לקבוע, היה ולא יחתם בין הצדדים הסכם בפרק הזמן הקבוע לתקופת "עיכוב ההליכים" ע"פ החוק, הוא הקובע לאיזו ערכאה הוא יגיש את התביעות ראשון.
בבית המשפט לענייני משפחה ניתן להגיש תובענות נפרדות: תביעה בעניני קטינים (אחריות הורית/משמורת/אפוטרופסות), תביעת רכוש ותביעת מזונות, יש לצרף לכל תביעה תצהיר אימות שנחתם בפני עו"ד או פקיד ביה"מ ויש לצרף ראיות ואישורים לביסוס הטענות. בבתי הדין הרבניים ניתן להגיש תביעה לגירושין ולציין כי מבקשים לכרוך לתביעה את עניין המזונות והרכוש. עניין הקטינים (אפוטרופסות/משמרת) הינו עניין שברור מאליו שנדון במסגרת תביעת הגירושין, "כרוך מעצם טיבו וטבעו". לתביעה לגירושין אין צורך לצרף תצהיר אימות וניתן להגישה בכתב יד.
כמו כן ניתן להגיש בבית הדין הרבני תביעה לשלום בית, תביעת מורד/ת, תביעה לכתובה ופיצויי כתובה. עובדת קיומן של שתי ערכאות, היכולות לדון באותם נושאים אך פוסקות באופן שונה בכל נושא ונושא הוביל ל"מרוץ הסמכויות". איש או אישה המבקשים להיפרד מבני זוגם, מתייעצים ומחליטים היכן עדיף להם מבחינת זכויותיהן ולאותה ערכאה הם פונים. חילונים "גמורים" מוצאים עצמם מגישים הליכים של "שלום בית", "גירושין" לפי דין תורה, הכל כדי "לתפוס סמכות" ולהיות הראשונים כדי שתדון בעניינים הערכאה הטובה יותר עבורם, אשר תרתיע יותר את הצד השני.
נוצר מצב בלתי נסבל, בלתי אנושי ובלתי ראוי, הגורר זוגות להגיש הליכים משפטיים מוקדמים מדי, מיותרים מדי ורבים מדי. יש הטוענים כי זו אשמת עורכי הדין למשפחה המלבים את האש. רחוק הדבר מזרח כמערב. המצב המשפטי הבלתי אנושי הזה, יוצר כאוס ועו"ד חייב להיות בעל אחריות מקצועית ולא להיות רשלן. בשלה השעה לשנות המצב המשפטי. פתרונות הביניים שנעשו לאורך השנים כגון: "בקשה ליישוב סכסוך", לא פתרו את הבעיה ויתכן ואף החריפו אותה.
גברים, נשים וילדים ניזוקים מהמצב המשפטי. אין לו הצדקה. מן הראוי כי תהא ערכאה אחת שתדון בסכסוכי משפחה ופסיקותיה יהיו בקול אחד ברור ושוויוני. רק מצב זה יפחית את סכסוכי המשפחה המתנהלים בבתי המשפט. רק מצב זה יפחית הסלמה.
