שאלה הכי קשה, חלולה וכואבת שכל אחד מאיתנו מהרהר בה בתדירות כזו או אחרת. הפחד האפל של כולנו ברגעי שבר ומשבר בחיים כגון: מחלה, פטירה של בן זוג או של הורה, במצב של פרידה וגירושין, או במקרה של משפחות עם הורה יחיד, יהיה מינו אשר יהא.
המלצה: צריך לאזור אומץ ולדבר על הפחד הגדול הזה. למצוא פתרון. המידע שנאסוף וההחלטה שנקבל, יוסיפו מרגוע גם במקרי משבר ויפחיתו את ההתערבות של צד ג' שאין לנו שליטה עליו. מומלץ לדבר עם בני המשפחה, עם מטפלים וכמובן עם עורך דין לקבלת ההמלצה המשפטית הנכונה בנסיבות המיוחדות של כל משפחה ומשפחה.
החוק: 1. במקרה בו לילד שני הורים: חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי שני הוריו הם האפוטרופוסים הטבעיים, בין אם הם גרים יחדיו, בנפרד, נשואים או גרושים. כל עוד לא נשללה האפוטרופסות מאחד ההורים (שימו לב: אין הכוונה להכרה בהורה משמורן והורה לא משמורן אשר למונח זה כוונה שונה לחלוטין), היה וקורה אסון לאחד ההורים, ההורה האחר נשאר אפוטרופוס על הילד. 2. במקרה בו לילד שני הורים אך הם גרושים או פרודים: נשאלת לא פעם השאלה האם הורה אחד יכול להורות בצוואה כי ההורה האחר לא ישמש כמשמורן או אפוטרופוס לילד, אם ילך לבית עולמו, או במצב בו לא יהא כשיר לגדל את הילד? התשובה הינה שלילית. כפי שהסברתי, כל עוד לא נשללה האפוטרופסות מההורה האחר ע"י ערכאה מוסמכת, לא יכול הורה אחד לשלול זכות מהותית זו מההורה האחר. סעיף 28 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע ברורות: "מת אחד ההורים, תהא האפוטרופסות על הקטין להורה השני". ברם, בכל דבר ודבר שקשור לילדים בית המשפט לענייני משפחה משמש "כאביהם של קטינים" ומתפקידו לדאוג לרווחתם ולמציאת המטפל הטוב ביותר עבורם, אם תגיע אליו פניה שכזו ע"י קרוב משפחה או פקידות הסעד. זאת ועוד, רשאי בית המשפט, בנוסף על אותו הורה שנותר בחיים, למנות לקטין אפוטרופוס באופן כללי או לעניינים שיקבע בית המשפט; והוא הדין אם אחד ההורים הוכרז פסול-דין, או שאינו מסוגל למלא חובותיו. 3. יפוי כח מתמשך- הכלי שלנו כהורים לקבוע הוראות במקרה שאיננו כשירים עוד רפואית (פיסית או נפשית):- חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תוקן כך שהוא מאפשר לחתום על מסמך הקרוי "יפוי כח מתמשך". זהו מסמך המאפשר לנו להיות אחראים על גורלנו חלילה נהפך לא כשירים מבחינה משפטית. מסמך זה כולל גם מסמך המכונה "מסמך הבעת רצון" ויש גם אפשרות לחתום על "הנחיות מקדימות" הכל כפי שיפורט בפרק "כשרות משפטית". במסמכים אלו ניתן למנות אדם אחר שיהיה מיופה הכח שלנו בעת שלא נהיה כשירים וליתן לאותו מיופה כח הוראות כיום, מה יעשה אותו מיופה כח בעת צרה עם ילדינו הקטינים גם כן. מבחינת טיפול ותמיכה ובתי המשפט יתחשבו בהוראות אלו ויכבדו אותם כל עוד אין הן נוגדות את טובת הילדים. 4. הוראות בצוואה? בשונה מיפוי כח הנכנס לתוקף עם הוראותיו כאשר אנו בחיים (אך לא כשירים( צוואה נכנסת לתוקף אחרי מותנו ולאחר שהרשם לעניני ירושה או ערכאה משפטית נתנו "צו קיום צוואה". נשאלה השאלה האם ההורה יכול לכתוב בצוואתו מה רצונו לגבי זהות האפוטרופוס הנוסף לקטין במקרה בו ילד לבית עולמו? דעתו של ההורה משמעותית, אך לא מחייבת. כלומר, ההורה יכול להורות בצוואתו את מי היה מעדיף או מי ראוי בעיניו, אך אין בכך משום הכרח של הרשויות ובית המשפט לענייני משפחה לקבל עמדה זו ותמיד תיבדק טובת הילד מי האפוטרופוס הנכון עבורו באותה עת. 5. במקרה בו לילד אין שני הורים לדוגמא, ילד שנולד מתרומת זרע, ילד שנולד לאם במצב בו אבי הילד לא מוכר או לא רשום כאביו במשרד הפנים וטרם הכיר באבהותו, במקרים בו ההורה המגדל והיחיד נפטר במקרים אלו, על בית המשפט להורות על זהות האפוטרופוס לקטין ותכנס כאן גם סוגיית אימוץ, אשר לה ייחוד פרק נפרד. האם גם כאן יכול הורה לכתוב בצוואתו את מי הוא מבקש שיהיה אחראי על הילד במקרה של מותו של ההורה המגדל? בהחלט. כפי שהוסבר לעיל, בקשת ההורה המגדל הינה משמעותית וחשובה אך אינה מחייבת והכל ייבדק במשקפיים של טובת הילד.
את השאלות שכתובות לעיל, קשה לשאול בקול רם. קשה לדון בהם, קשה בכלל להעלות אותם מן הביעותים הליליים אל דל השפתיים. לכן, פתחתי צוהר בתשובות הקצרות דלעיל ומומלץ בחום לקבוע פגישת יעוץ עם מומחה בתחום ולא להשאיר דברים ליד המקרה.
לסיום, חשוב לציין מספר דברים:- א. איחולים לבריאות שלמה ואריכות ימים עד 240 שנים לפחות. ב. אין האמור לעיל מהווה יעוץ משפטי פרטני. ג. האמור לעיל נכתב בלשון זכר אך מיועד לשני המינים.
